בדיקת פטיש שמידט לפי ת"י 26 חלק 7

תערובות בטון משמשות כיום רכיב מרכזי במערך הבניה בארץ ובעולם כאשר בין כלל התכונות התפקודיות של הבטון נמצאת התכונה המרכזית והחשובה שבהן : חוזק הלחיצה.

חוזק הבטון בלחיצה יכול להתקבל בשתי דרכים עיקריות: האחת, "בדיקות הורסות" המבוססות על הפעלת כוח לחיצה באמצעות מכשור מתאים על דגם בדיקה נתון (קוביה, גליל, מנסרה) עד "הרס"/שבר מוחלט שלו וקבלת נתוני חוזק השבירה הסופית של הדגם.

דרך שניה הינה ביצוע "בדיקות לא הורסות", בדיקות שבאמצעותן ניתן לקבל הערכת חוזק הבטון באלמנט הנדרש לבדיקה מבלי לגרום לכל פגיעה או הרס שלו.

בין הבדיקות ה"לא הורסות" לבטון נמצאת בדיקת "פטיש הרתע" או בשמה הנפוץ יותר בדיקת "פטיש שמידט" המופיעה בתקן הישראלי ת"י 26 חלק 7.

בדיקת פטיש שמידט הינה שיטת בדיקה המספקת אינדיקציה מהירה לחוזק בטון באלמנט יצוק.

עיקרון השיטה הינו הקשה באמצעות מכשיר ייעודי ("פטיש" ) הכולל בתוכו קפיץ נעול אשר שחרורו גורם לשחרור אנרגיה הפוגעת בפני שטח הבטון הנבדק כאשר התגובה לפגיעה זו הינה למעשה "רתע חוזר".

הערכת ה"רתע החוזר" היא זו הנותנת למעשה את הביטוי לחוזק פני השטח הנבדק, כאשר רתע זה נמדד באמצעות יחידות "מספר רתע" המתורגמות תוך שימוש בגרפים וטבלאות המרה המסופקות על ידי יצרן מכשיר הבדיקה ליחידות חוזק מקובלות, מגה פסקל (מגפ"ס ) בדרך כלל.

העקרון המוביל של הבדיקה ותוצאותיה הינו, בטון בעל חוזק נמוך וצפיפות נמוכה "יספוג" את האנרגיה המופקת ממכת הפטיש וכתוצאה מכך תוצאת הרתע החוזר שתתקבל מפני השטח הנבדק תהיה נמוכה וההיפך כמובן לבטון צפוף וחזק.